הַנָּסִיךְ צְפַרְדֵּעַ

בְּעֶרֶב נָעִים אֶחָד, יָצְאָה הַנְּסִיכָה הַצְּעִירָה לְטַיֵּל בַּיַּעַר. הִיא הִגִּיעָה לְבְּאֵר מַיִם קְרִירָה וְיָשְׁבָה לָנוּחַ.

בְּיָדָהּ הֶחְזִיקָה הַנְּסִיכָה אֶת הַצַּעֲצוּעַ הָאָהוּב עָלֶיהָ בְּיוֹתֵר: כַּדּוּר זָהָב. הִיא זָרְקָה אוֹתוֹ לָאֲוִיר וְתָפְסָה, שׁוּב וָשׁוּב. אַךְ לְפֶתַע, הִיא לֹא הִצְלִיחָה לִתְפֹּס אֶת הַכַּדּוּר! הוּא הִתְגַּלְגֵּל עַל הָאֲדָמָה וְנָפַל יָשָׁר לְתוֹךְ הַבְּאֵר הָעֲמֻקָּה.

הַנְּסִיכָה הִבִּיטָה לְמַטָּה וְהֵחֵלָה לִבְכּוֹת. "אוֹי, כַּדּוּר הַזָּהָב שֶׁלִּי!" הִיא אָמְרָה, "אֶתֵּן אֶת כָּל הַבְּגָדִים וְהַתַּכְשִׁיטִים שֶׁלִּי רַק כְּדֵי לְקַבֵּל אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה."