הַטּוֹבוֹת וְהַצָּרוֹת

לִפְנֵי הַרְבֵּה הַרְבֵּה שָׁנִים, כְּשֶׁהָעוֹלָם הָיָה עוֹד צָעִיר מְאוֹד, הַחַיִּים הָיוּ שׁוֹנִים לְגַמְרֵי.

בְּאוֹתָם יָמִים, רוּחוֹת הַטּוֹב (שֶׁהֵבִיאוּ שִׂמְחָה וּמַזָּל) וְגַם הַצָּרוֹת (שֶׁהֵבִיאוּ עֶצֶב וּבְעָיוֹת) הִסְתּוֹבְבוּ בָּעוֹלָם יַחַד.

זֶה הָיָה מְבַלְבֵּל! יוֹם אֶחָד הָיָה נֶהֱדָר, וְיוֹם אַחֵר הָיָה קָשֶׁה, וְכֻלָּם חָיוּ בְּעִרְבּוּבְיָה אַחַת גְּדוֹלָה.

מָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁקָּרָה אָז?