נַעֲרַת הָאֲווָזִים

הָיְתָה פַּעַם מַלְכָּה שֶׁשָּׁלְחָה אֶת בִּתָּהּ הַנְּסִיכָה לְהִתְחַתֵּן עִם נָסִיךְ בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה. הַמַּלְכָּה נָתְנָה לָהּ סוּס מְדַבֵּר וּמְיֻחָד בְּשֵׁם פָלָדָה, וּמְשָׁרֶתֶת שֶׁתִּרְכַּב אִתָּהּ.

הַשֶּׁמֶשׁ הָיְתָה חַמָּה מְאֹד, וְהַנְּסִיכָה הָיְתָה צְמֵאָה. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְנַחַל קָטָן, הַנְּסִיכָה בִּקְּשָׁה: "בְּבַקָּשָׁה, הָבִיאִי לִי מַיִם בְּגָבִיעַ הַזָּהָב שֶׁלִּי."

אֲבָל הַמְּשָׁרֶתֶת עָנְתָה בְּגַסּוּת: "אִם אַתְּ צְמֵאָה, רְדִי וְשְׁתִי בְּעַצְמֵךְ! אֲנִי לֹא הַמְּשָׁרֶתֶת שֶׁלָּךְ יוֹתֵר!"