הַפַּעֲמוֹן הַנֶּעֱלָם

בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר הַצָּרִים, בְּכָל עֶרֶב כַּאֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה, נִשְׁמַע צְלִיל מוּזָר וְנִפְלָא. זֶה הָיָה צְלִיל שֶׁל פַּעֲמוֹן כְּנֵסִיָּה, אַךְ אַף אֶחָד לֹא יָדַע מֵהֵיכָן הוּא מַגִּיעַ. הוּא נִשְׁמַע מִכִּוּוּן הַיַּעַר הֶעָמוֹק וְהָרֵיחָנִי.

הַיּוֹם הוּא יוֹם חֲגִיגִי – יוֹם הַקּוֹנְפִירְמַצְיָה (טֶקֶס הַהִתְבַּגְּרוּת). הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, וְהַיְלָדִים נִרְגָּשִׁים. כֻּלָּם שׁוֹמְעִים אֶת הַפַּעֲמוֹן חָזָק מִתָּמִיד.

"בּוֹאוּ נֵלֵךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הַפַּעֲמוֹן!" קָרְאוּ הַיְלָדִים. אַךְ לֹא כֻּלָּם רָצוּ לָלֶכֶת. אַחַת רָצְתָה לִמְדֹּד אֶת שִׂמְלָתָהּ הַחֲדָשָׁה, וְאַחֵר מִהֵר לְהַחֲזִיר מְעִיל שֶׁשָּׁאַל. אַתָּה, לְעֻמַּת זֹאת, סַקְרָן מְאֹד.

מָה תַּעֲשֶׂה?