הַגְּבֶרֶת וְהַמְּשָׁרְתִים

בְּבַיִת קָטָן וְנָקִי בַּקָּצֶה שֶׁל הַכְּפָר, גָּרָה גְּבֶרֶת חֲרוּצָה מְאוֹד. הִיא אָהֲבָה שֶׁהַכֹּל מְסֻדָּר וְנָקִי, וְהִיא עָבְדָה קָשֶׁה מֵהַבֹּקֶר עַד הַלַּיְלָה.

לַגְּבֶרֶת הָיוּ שְׁנֵי מְשָׁרְתִים. הֵם עָזְרוּ לָהּ לְנַקּוֹת, לְבַשֵּׁל וּלְטַפֵּל בַּגִּנָּה. אֲבָל הָיְתָה בְּעָיָה אַחַת: הַמְּשָׁרְתִים אָהֲבוּ לִישׁוֹן, וְהַגְּבֶרֶת אָהֲבָה לְהָעִיר אוֹתָם מוּקְדָם מְאוֹד.

בֶּחָצֵר שֶׁלָּהֶם גָּר תַּרְנְגוֹל גָּדוֹל וְצִבְעוֹנִי, שֶׁהָיָה הַשָּׁעוֹן הַמְּעוֹרֵר שֶׁל הַבַּיִת.