הַלְּבָנָה וְהַשִּׂמְלָה

בַּשָּׁמַיִם הַגְּבוֹהִים וְהַכֵּהִים, הַלְּבָנָה הִתְעוֹרְרָה לְעוֹד לַיְלָה שֶׁל עֲבוֹדָה. הִיא הֵאִירָה עַל כָּל הָעוֹלָם בְּאוֹר כֶּסֶף רַךְ וְיָפֶה.

הַלְּבָנָה הִבִּיטָה לְמַטָּה וְרָאֲתָה שֶׁלְּכֻלָּם יֵשׁ בְּגָדִים יָפִים. לָעֵצִים יֵשׁ עָלִים יְרֻקִּים, לַפְּרָחִים יֵשׁ עֲלֵי כּוֹתֶרֶת צִבְעוֹנִיִּים, אֲפִילּוּ לַבָּתִּים יֵשׁ גַּגּוֹת.

"רַק אֲנִי עֵירֻמָּה," חָשְׁבָה הַלְּבָנָה בְּעֶצֶב. "אֲנִי רוֹצָה בֶּגֶד יָפֶה וּמְיֻחָד! אֲנִי אֲבַקֵּשׁ מֵאִמָּא לַיְלָה שֶׁתִּתְפֹּר לִי שִׂמְלָה."