הַנָּסִיךְ וְגַן הָעֵדֶן

הָיָה הָיָה פַּעַם נָסִיךְ שֶׁאָהַב לִקְרֹא סְפָרִים יוֹתֵר מִכֹּל דָּבָר אַחֵר. הוּא קָרָא עַל כָּל הָאֲרָצוֹת בָּעוֹלָם, אַךְ הַדָּבָר שֶׁרָצָה לִמְצֹא יוֹתֵר מִכֹּל הָיָה גַּן הָעֵדֶן. יוֹם אֶחָד, בְּעוֹדוֹ מְשׁוֹטֵט בַּיַּעַר, פָּרְצָה סוּפָה אֲיֻמָּה. הַגֶּשֶׁם יָרַד בְּזַעַף, וְהַנָּסִיךְ מָצָא מַחֲסֶה בִּמְעָרָה גְּדוֹלָה וּמוּאֶרֶת.

בְּמֶרְכַּז הַמְּעָרָה יָשְׁבָה אִשָּׁה גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה, שֶׁזָּרְקָה בּוּלֵי עֵץ לָאֵשׁ. "הִכָּנֵס," הִיא אָמְרָה, "אַתָּה נִמְצָא בִּמְעָרַת הָרוּחוֹת, וַאֲנִי אִמָּן שֶׁל אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם. הַבָּנִים שֶׁלִּי תֵּכֶף יַגִּיעוּ."

הַנָּסִיךְ הִתְיַשֵּׁב לְיַד הָאֵשׁ, סַקְרָן לִפְגֹּשׁ אֶת הָרוּחוֹת.