הציפייה על הגבעה
טוען תמונה...
אלמוסטפא, הנבחר והאהוב, המתין שתים-עשרה שנה בעיר אורפליז לספינתו שתשוב ותיקח אותו חזרה אל אי הולדתו.
בשנה השתים-עשרה, ביום השביעי לחודש אלול, חודש הקציר, הוא טיפס על הגבעה מחוץ לחומות העיר והביט אל הים. מתוך הערפל, הוא ראה את ספינתו מתקרבת.
שערי ליבו נפתחו לרווחה, ושמחתו עפה הרחק מעל הים. הוא עצם את עיניו והתפלל בדממת נשמתו. אך כשהחל לרדת מהגבעה, עצבות גדולה נפלה עליו.
מחשבה עולה בליבו: כיצד יוכל לעזוב את העיר הזו ללא כאב? ימים ארוכים של בדידות וכאב בילה בין חומותיה, ומי יכול להיפרד מכאבו ובדידותו ללא צער?