הֶחָתָן הַשּׁוֹדֵד

הָיוּ הָיָה טוֹחֵן שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת יָפָה וַחֲכָמָה בְּשֵׁם מָאיָה. אָבִיהָ שִׁדֵּךְ אוֹתָהּ לְחָתָן עָשִׁיר וּמִסְתּוֹרִי, אַךְ מָאיָה לֹא אָהֲבָה אוֹתוֹ. הָיְתָה לָהּ תְּחוּשָׁה מוּזָרָה בַּבֶּטֶן כְּשֶׁהוּא הִבִּיט בָּהּ.

יוֹם אֶחָד אָמַר לָהּ הֶחָתָן: "מָאיָה, עָלַיִךְ לְבַקֵּר בְּבֵיתִי שֶׁבְּלֵב הַיַּעַר הָאָפֵל בְּיוֹם רִאשׁוֹן. כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּלְכִי לְאִבּוּד, אֲפַזֵּר אֵפֶר עַל הַשְּׁבִיל."

מָאיָה חָשְׁשָׁה מְאוֹד. הִיא יָדְעָה שֶׁהָרוּחַ עֲלוּלָה לְהָעִיף אֶת הָאֵפֶר. מָה עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת לִפְנֵי הַיְּצִיאָה לַדֶּרֶךְ?