כֶּלֶב הַיָּם הַלָּבָן

בְּחוֹפֵי נוֹבַסְטוֹשְׁנָה הָרְחוֹקִים וְהָעֲרְפִלִּיים, בֵּין אָלְפִי כַּלְבֵי יָם רוֹעֲשִׁים, נוֹלַד גּוּר קָטָן וּמְיוּחָד. שְׁמוֹ הָיָה קוֹטִיק. בְּנִגּוּד לְכָל שְׁאָר הַגּוּרִים שֶׁנּוֹלְדוּ עִם פַּרְוָה כֵּהָה, קוֹטִיק הָיָה לָבָן לְגַמְרֵי – לָבָן כְּמוֹ הַשֶּׁלֶג, עִם עֵינַיִים כְּחֻלּוֹת וְסַקְרָנִיּוֹת.

אִמּוֹ, מַטְקָה, הִבִּיטָה בּוֹ בְּאַהֲבָה וְשָׁרָה לוֹ שִׁיר עַרְשׂ מַרְגִּיעַ עַל גַּלֵּי הַיָּם. קוֹטִיק גָּדַל מַהֵר, לָמַד לִשְׂחוֹת וּלְשַׂחֵק עִם הַגּוּרִים הָאֲחֵרִים, הַ'הוֹלוּשִׁיקִים' (הָרַוָּקִים הַצְּעִירִים). הַחַיִּים נִרְאוּ נִפְלָאִים, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד הִגִּיעוּ הָאֲנָשִׁים.

קוֹטִיק רָאָה שְׁנֵי אֲנָשִׁים מוֹפִיעִים מֵעֵבֶר לַדִּיוּנוֹת. הֵם הִבִּיטוּ בַּלְּהָקָה וְהִתְחִילוּ לִדְחֹף קְבוּצָה שֶׁל כַּלְבֵי יָם צְעִירִים לְעֵבֶר הַיַּבָּשָׁה. קוֹטִיק, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא רָאָה אָדָם, הִרְגִּישׁ סַקְרָנוּת מְהוּלָה בְּפַחַד.