הַרְפַּתְקְאוֹתָיו שֶׁל תּוֹם סוֹיֶיר

"תּוֹם!"

אֵין תְּשׁוּבָה.

"תּוֹם!"

הַדּוֹדָה פּוֹלִי מְסִירָה אֶת מִשְׁקָפֶיהָ וּמַבִּיטָה סְבִיב הַחֶדֶר. לְפֶתַע, הִיא שׁוֹמַעַת רַחַשׁ מֵהָאָרוֹן. הִיא פּוֹתַחַת אֶת הַדֶּלֶת וְמוֹצֵאת אוֹתְךָ, תּוֹם סוֹיֶיר, עִם יָדַיִם מְלוּכְלָכוֹת מֵרִיבָּה.

"הִנֵּה אַתָּה!" הִיא קוֹרֵאת וּמְנִיפָה אֶת הַמַּטְאֲטֵא. "מָה עָשִׂיתָ בָּאָרוֹן? אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁאֶקְרַע לְךָ אֶת הַצּוּרָה אִם תִּגַּע בָּרִיבָּה הַזֹּאת!"

הַמַּצָּב נִרְאֶה נוֹאָשׁ. עָלֶיךָ לִפְעֹל מַהֵר!