הַרְפַּתְקָאוֹת תּוֹם סוֹיֶר: הַבְּרִית הָאַחֲרוֹנָה

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה מֵעַל נְהַר הַמִּיסִיסִיפִּי, וְהָעֲיָרָה סֵנְט פִּיטֶרְסְבּוּרג נִרְגְּעָה לִקְרַאת הַלַּיְלָה. אֲבָל בְּבֵיתָהּ שֶׁל הָאַלְמָנָה דָּאגְלָאס הָיְתָה מְהוּמָה – הָאק פִין נֶעֱלַם!

תּוֹם יָדַע בְּדִיּוּק אֵיפֹה לְחַפֵּשׂ. הוּא רָץ לַקָּצֶה הַמֻּזְנָח שֶׁל הָעֲיָרָה, אֶל מַחְסָן יָשָׁן וְנָטוּשׁ שָׁם עָמְדוּ חָבִיּוֹת רֵיקוֹת. וְאָכֵן, שָׁם הוּא מָצָא אוֹתוֹ – הָאק יָשַׁב בְּתוֹךְ חָבִית גְּדוֹלָה, לָבוּשׁ בִּסְמַרְטוּטָיו הַיְּשָׁנִים וְנִרְאֶה מְרֻצֶּה מְאוֹד.

"הָאק!" קָרָא תּוֹם, "כֻּלָּם מְחַפְּשִׂים אַחֲרֶיךָ! לָמָּה בָּרַחְתָּ?"