אֶצְבְּעוֹנִי

הָיוּ הָיָה פַּעַם חוֹטֵב עֵצִים עָנִי שֶׁיָּשַׁב עִם אִשְׁתּוֹ לְיַד הָאָח. "כַּמָּה עָצוּב שֶׁאֵין לָנוּ יְלָדִים," אָמַר הָאִישׁ. הָאִשָּׁה נֶאֶנְחָה וְאָמְרָה: "הַלְוַאי שֶׁהָיָה לִי יֶלֶד, אֲפִילּוּ אִם הוּא הָיָה קָטָן כְּמוֹ אֲגוּדָל!"

לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא, הַמִּשְׁאָלָה הִתְגַּשְּׁמָה! נוֹלָד לָהֶם תִּינוֹק בָּרִיא וְחָכָם, אַךְ הוּא לֹא גָּדַל יוֹתֵר מֵאֲגוּדָל. הֵם קָרְאוּ לוֹ אֶצְבְּעוֹנִי וְאָהֲבוּ אוֹתוֹ מְאוֹד.

יוֹם אֶחָד, הָאַב הָיָה צָרִיךְ לָלֶכֶת לַיַּעַר. "הַלְוַאי שֶׁמִּישֶׁהוּ יָכוֹל הָיָה לְהָבִיא לִי אֶת הָעֲגָלָה," הוּא אָמַר. אֶצְבְּעוֹנִי קָפַץ וְאָמַר: "אַבָּא, אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת!"