הַנְּסִיכוֹת הָרוֹקְדוֹת

הָיוּ הָיָה מֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה בָּנוֹת נְסִיכוֹת יָפוֹת. הֵן יָשְׁנוּ כֻּלָּן בְּחֶדֶר אֶחָד גָּדוֹל, וְהַדֶּלֶת הָיְתָה נְעוּלָה הֵיטֵב.

אֲבָל בְּכָל בֹּקֶר, כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ הָיָה בּוֹדֵק אֶת הַנַּעֲלַיִם שֶׁלָּהֶן, הֵן הָיוּ קְרוּעוֹת וּבָלוֹת, כְּאִילּוּ הַנְּסִיכוֹת רָקְדוּ בָּהֶן כָּל הַלַּיְלָה! אַף אֶחָד לֹא יָדַע לְאָן הֵן נֶעֱלָמוֹת.

הַמֶּלֶךְ הִבְטִיחַ: "מִי שֶׁיְּגַלֶּה אֶת הַסּוֹד, יִתְחַתֵּן עִם אַחַת הַנְּסִיכוֹת וְיִהְיֶה הַמֶּלֶךְ הַבָּא!" חַיָּל אֶחָד הֶחְלִיט לְנַסּוֹת אֶת מַזָּלוֹ.