קולות במערה

ריח של קטורת ומור עמד באוויר המערה. עלמה ישבה על שטיח פרסי ישן, מביטה אל נטיפי האבן. היא פתחה את פיה, לא אל אדם, אלא אל הקול שהדהד בתוכה ומחוצה לה.

"אם הכל כל כך קסום, כל כך מדויק ונועד להיות," היא לחשה אל החלל המואר באור כחלחל, "למה יש סבל? למה יש מלחמות בעולם הזה? האם אתה רק טוב? ואם יש מלאך, אולי יש גם שטן?"

"הרוע, עלמה, הוא המרחב שבו בחרתי להסתיר את עצמי כדי לאפשר לכם לבחור," ענה הקול האלוהים ברכות עמוקה שהרעידה את קירות המערה. "הלילה, שלוש נשמות נמשכות אל האור שלך. שלוש תשובות לשאלותייך. באיזה חוט של גורל תבחרי למשוך קודם?"