סִפּוּרֵי הָרוּחַ: הַזָּהָב וְהָעוֹנוֹת

'שְׁרִיק! שְׁרִיק!' זוֹהִי שִׁירָתִי, שִׁירַת הָרוּחַ. אֲנִי נוֹשֶׁבֶת מֵעַל יַמִים וְיַבָּשׁוֹת, רוֹאָה אַרְמוֹנוֹת נִבְנִים וְנֶהֱרָסִים.

הַיּוֹם אֲנִי מְרַחֶפֶת מֵעַל חוֹפֵי דֶּנְמַרְק. לְמַטָּה, אֲנִי רוֹאָה אֶת אֲחֻזַּת בּוֹרֶבִּי הָאֲדֻמָּה. שָׁם גָּר הָאָדוֹן וַלְדֶמָר דָּא הַגֵּאֶה עִם שְׁלוֹשׁ בְּנוֹתָיו. הוּא מְחַפֵּשׁ זָהָב בְּתוֹךְ אֵשׁ וְעָשָׁן, וְשׁוֹכֵחַ לֵהָנוֹת מֵהָעוֹלָם.

מִצַּד שֵׁנִי, אֲנִי רוֹאָה אֶת הַשָּׂדוֹת הַקְּפוּאִים שֶׁל הַחֹרֶף, שָׁם הַצִּפּוֹרִים מְחַכּוֹת לְבוֹא הָאָבִיב.

לְאָן תִּרְצוּ לִנְשֹׁב קֹדֶם?