פּוּ הַדֹּב וְהַדְּבוֹרִים

הָיֹה הָיָה, לִפְנֵי זְמַן רַב מְאֹד, בְּעֵרֶךְ בְּיוֹם שִׁשִּׁי שֶׁעָבַר, פּוּ הַדֹּב חַי לוֹ בְּיַעַר, לְבַדּוֹ, תַּחַת הַשֵּׁם "סַנְדֶרְס".

יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁיָּצָא לְטַיֵּל, הוּא הִגִּיעַ לְקֵרַחַת יַעַר, וּבְאֶמְצָעָהּ עָמַד עֵץ אַלּוֹן גָּדוֹל. מִצַּמֶּרֶת הָעֵץ בָּקַע רַעַשׁ זִמְזוּם חָזָק.

פּוּ הִתְיַשֵּׁב לְרַגְלֵי הָעֵץ, שָׂם אֶת רֹאשׁוֹ בֵּין כַּפּוֹתָיו וְהֵחֵל לַחְשֹׁב.

"זִמְזוּם כָּזֶה," אָמַר לְעַצְמוֹ, "חַיָּב לִהְיוֹת בַּעַל מַשְׁמָעוּת. וְהַסִּבָּה הַיְּחִידָה לְזַמְזֵם הִיא כִּי אַתָּה דְּבוֹרָה. וְהַסִּבָּה הַיְּחִידָה לִהְיוֹת דְּבוֹרָה... הִיא לְהָכִין דְּבַשׁ!" הוּא קָם וְהִכְרִיז: "וְהַסִּבָּה הַיְּחִידָה לְהָכִין דְּבַשׁ הִיא כְּדֵי שֶׁאֲנִי אוּכַל לֶאֱכֹל אוֹתוֹ!"