הקוסם מארץ עוץ: הגילוי הגדול

דּוֹרוֹתִי וַחֲבֵרֶיהָ חָזְרוּ בְּשִׂמְחָה לְעִיר הָאִזְמַרְגַּד. הַמְּכַשֵּׁפָה הָרָעָה נְמַסָּה, וְכָעֵת הֵם הָיוּ מוּכָנִים לְקַבֵּל אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁהִבְטִיחַ לָהֶם הַקּוֹסֵם עוֹץ.

אֲבָל כְּשֶׁהִגִּיעוּ לָאַרְמוֹן, הַקּוֹסֵם לֹא הִסְכִּים לִרְאוֹת אוֹתָם. יָמִים רַבִּים חָלְפוּ, וְהֵם הִמְתִּינוּ בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת הַיְּרֻקִּים.

"זֶה לֹא הוֹגֵן!" קָרְאָה דּוֹרוֹתִי. "הוּא הִבְטִיחַ לָנוּ!"

הַדַּחְלִיל, שֶׁכְּבָר הִתְחִיל לְאַבֵּד סַבְלָנוּת, אָמַר לַשּׁוֹמֵר עִם הַזָּקָן הַיָּרוֹק: "תַּגִּיד לְעוֹץ שֶׁאִם הוּא לֹא יִפְגֹּשׁ אוֹתָנוּ מִיָּד, נִקְרָא לַקּוֹפִים הַמְּעוֹפְפִים!"