הַקּוֹסֵם מֵאֶרֶץ עוּץ: הַמַּסָּע הַבַּיְתָה

הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה בְּעוֹד דּוֹרוֹתִי וַחֲבֵרֶיהָ נִפְרְדוּ מִשּׁוֹמֵר הַשַּׁעַר שֶׁל עִיר הָאִזְמַרְגַּד. הֵם הָיוּ נְחוּשִׁים לְהַגִּיעַ אֶל אֶרֶץ הַדָּרוֹם, לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מִגְּלִינְדָה, הַמְּכַשֵּׁפָה הַטּוֹבָה, כְּדֵי לְהַחֲזִיר אֶת דּוֹרוֹתִי הַבַּיְתָה לְקַנְזָס.

הַדֶּרֶךְ הוֹבִילָה אוֹתָם אֶל יַעַר עָבוֹת וְצָפוּף. הַדַּחְלִיל, שֶׁצָּעַד בָּרֹאשׁ, נִסָּה לַעֲבֹר מִתַּחַת לְעֵץ גָּדוֹל, אַךְ לְפֶתַע הָעֲנָפִים הִתְכּוֹפְפוּ, תָּפְסוּ אוֹתוֹ וְהֵעִיפוּ אוֹתוֹ אָחוֹרָה! "הָעֵצִים הָאֵלֶּה נִרְאִים כְּמוֹ שׁוֹטְרִים שֶׁל הַיַּעַר!" קָרָא הָאַרְיֵה.

הָעֵצִים הַלּוֹחֲמִים חָסְמוּ אֶת דַּרְכָּם. מָה עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת?