הַקּוֹסֵם מֵאֶרֶץ עוּץ: הַמַּסָּע לְעִיר הַבָּרֶקֶת

הַדֶּרֶךְ לְעִיר הַבָּרֶקֶת הוֹבִילָה אֶת הַחֲבוּרָה אֶל תּוֹךְ יַעַר עָבוֹת וְחָשׁוּךְ. לְפֶתַע, שָׁמְעוּ שְׁאָגוֹת מַחֲרִידוֹת מֵאֲחוֹרֵיהֶם. הָאַרְיֵה רָעַד מִפַּחַד.

"אֵלּוּ הֵם הַקָּלִידָס!" לָחַשׁ הָאַרְיֵה, "מִפְלָצוֹת עִם גּוּף שֶׁל דֹּב וְרֹאשׁ שֶׁל טִיגְרִיס!"

הֵם הִגִּיעוּ לִשְׂפַת תְּהוֹם עֲמֻקָּה וּרְחָבָה שֶׁחָצְתָה אֶת הַדֶּרֶךְ. הַקָּלִידָס הִתְקָרְבוּ בִּמְהִירוּת. הַדַּחְלִיל הִצְבִּיעַ עַל עֵץ גָּבוֹהַּ שֶׁעָמַד עַל שְׂפַת הַתְּהוֹם.

"אִישׁ הַפַּח!" קָרָא הַדַּחְלִיל, "הַאִם תּוּכַל לִכְרֹת אֶת הָעֵץ הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּפֹּל וִישַׁמֵּשׁ לָנוּ כְּגֶשֶׁר?"